גזר דין בתיק פ"ח 8008/07

1.        הנאשם, ג'עפר בן מחמוד עביאת, שהנו תושב בית-לחם, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שלהלן: ניסיון לרצח - לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חברות בארגון טרור - לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948; וכניסה לישראל שלא כדין - לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2.        להלן עיקר העובדות, שיוחסו לנאשם בכתב-האישום, ואשר נקבעו בהכרעת-הדין המרשיעה.

           בסמוך ליום 17.7.01 פנה לנאשם נעאמן סלאמה(להלן - סלאמה), אף הוא תושב אזור יהודה ושומרון, והציע לו להצטרף אליו לעבוד כצבעי עבור יהושע שמואלי, תושב שכונת גילה בירושלים, יליד 1937 (להלן - המתלונן). הנאשם נעתר להצעה והשניים יצאו לעבודה בדירת המתלונן (להלן - הדירה), שם עבדו מספר ימים, מבלי שהיו בידיהם היתרי כניסה לישראל.

           ביום 19.7.01, קשרו הנאשם וסלאמה קשר לביצוע פיגוע טרור, במהלכו יהרגו יהודי באשר הוא יהודי. לשם קידומו של הקשר הנ"ל רכשו השניים תרסיס של גז מדמיע. למחרת, ביום 20.7.01, הגיעו הנאשם וסלאמה לדירה כשהם מצוידים בתרסיס והמתינו להגעתו של המתלונן בכדי לרצחו. בסמוך לשעה 11:00 נכנס המתלונן לדירה. דקות ספורות לאחר מכן תפס סלאמה את המתלונן וגרר אותו לחדר האמבטיה. באותה עת הוציא הנאשם את תרסיס הגז המדמיע וריסס את פניו של המתלונן, אשר בעקבות כך נפל ארצה. בעוד המתלונן שרוע על הרצפה והכרתו מעורפלת, היכה סלאמה את המתלונן בראשו מספר פעמים באמצעות פטיש שהיה במקום. במהלך התקיפה האמורה בעט הנאשם במתלונן בכל חלקי גופו, בכוונה להרגו. לאחר ביצוע המעשים האמורים יצאו הנאשם וסלאמה מן הדירה, וברחו מהמקום בהותירם את המתלונן שרוע על הרצפה בחדר האמבטיה כשהוא מדמם מראשו. כתוצאה ממעשיהם האמורים של הנאשמים, הוסבו למתלונן חבלות וחתכים במצחו, באפו ובראשו, שבעטיים נזקק לטיפול ולאשפוז בבית-חולים.

           בכל הנוגע לאישום השני, הורשע הנאשם בעבירה של חברות בארגון טרור, בכך שבמועד בלתי ידוע, בסמוך לפני שנת 2001, התגייס ל"כוח 17", שהנו ארגון טרוריסטי, ומאז ואילך היה חבר בו ואף קיבל ממנו שכר חודשי.

3.        לאחר ניסיון הרצח, נמלטו הנאשם וסלאמה לשטחי הרשות הפלסטינית, בסברם כי תכניתם צלחה, וכי המתלונן אינו בין החיים. יומיים לאחר מכן פורסם כרוז מטעם "גדודי חללי אל-אקצה", לפיו הארגון חטף ביום 20.7.01 קצין מג"ב, הכה אותו בפטיש למוות והשליך את גופתו באחד הבתים בשכונת גילה (ת/24). לאחר חלוף כחמש שנים נלכד סלאמה באזור יהודה ושומרון, זאת במהלך מבצע שערכו כוחות הביטחון. בעת חקירתו הופתע סלאמה להיווכח, כי המתלונן לא קיפד את חייו במהלך הפיגוע, והחליט לשתף פעולה עם חוקריו. הוא הודה בחלק הפעיל שנטל בניסיון הרצח, והפליל את הנאשם כמי שהיה שותפו לתכנית ולביצועה. בעקבות הפללתו האמורה, נעצר הנאשם, ולאחר חקירתו הועמד לדין בעבירות הנדונות.

           במהלך משפטו, כמו גם בעת חקירתו במשטרה, טען הנאשם כי לא היה בדירה, כי אינו מכיר את סלאמה, וכי ממילא לא ביצע את המעשים המיוחסים לו.

4.        הרשעתו של הנאשם בעבירת ניסיון הרצח נסמכה על מכלול הראיות שלהלן: עדותו של סלאמה בבית-המשפט, לפיה הנאשם היה עמו בדירה בעת האירוע; אמרותיו של סלאמה בחקירה המשטרתית, אשר הועדפו על-ידינו על-פני עדותו, זאת לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שבהן הפליל את הנאשם כשותפו לניסיון הרצח - הן לתכנון הן לביצוע; עדותו של העד שלמה בר, שהגיע לדירה שעה קלה לפני רצח, ואשר זיהה במסדר זיהוי את הנאשם כמי שהיה אחד משני העובדים שפגש בדירה; חוות-דעת של מומחה, לפיה מעתקי טביעות האצבע שנמצאו על אסלת השירותים בדירה, הנן של הנאשם; וחוות-דעת הקובעת, כי על בקבוק שנמצא בדירה נמצאו שרידי DNA של הנאשם. הרשעתו של הנאשם בעבירה של חברות בארגון טרור, התבססה על אמרותיו במשטרה, שבהן ציין כי גויס ל"כוח 17", אשר הוכרז על-פי הדין כארגון טרוריסטי, ואף קיבל מארגון זה שכר חודשי.

5.        סלאמה, שותפו של הנאשם, הורשע על-פי הודאתו במסגרת פ"ח 7065/06, זאת בגדר הסדר טיעון, לפיו עתרה המאשימה לעונש מאסר של שבע-עשרה שנה. בגזר-הדין, שניתן ביום 1.4.07, נידון סלאמה על-ידינו לשש-עשרה שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על-תנאי.

6.        הנאשם הנו בן 32, נשוי ואב לילד. לדבריו, סיים שתיים-עשרה שנות לימוד. בהיותו כבן עשרים הוא נידון בבית-המשפט הצבאי בחברון לחמישה חודשי מאסר בפועל, זאת בגין עבירות של חברות בהתאחדות בלתי חוקית והפרת הסדר הציבורי, שבוצעו כשנה וחצי לפני-כן. בסמוך לפני פתיחת משפטו הנוכחי, נבדק הנאשם על-ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי, זאת לבקשת בא-כוחו. הנאשם טען באוזני הפסיכיאטר, כי אושפז בעבר פעמיים, למשך מספר ימים, בבית-החולים הפסיכיאטרי בבית-לחם, וכי הוא סובל מהפרעות נפשיות אך אינו מקבל טיפול ולא נוטל תרופות פסיכיאטריות. בחוות-דעתו קבע סגן הפסיכיאטר המחוזי, כי אין עדות לכך שבעבר היה הנאשם במצב פסיכוטי, פרט לתיאוריו שלו, וכי הוא אחראי למעשיו, מסוגל לעמוד לדין ואינו זקוק לטיפול פסיכיאטרי.

7.        בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד ח' הדיה, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירה, ואת האכזריות יוצאת הדופן של נסיבות ביצועה, עת קשרו הנאשם וסלאמה קשר לרצוח את מי שהעסיקם בעבודות שיפוצים, באמצעות ניפוץ גולגולתו בפטיש. כן ציין, כי נקודת המוצא בענישה היא העונש המרבי שנקבע על עבירת ניסיון לרצח, קרי - עשרים שנות מאסר, וכי במקרה דנן ראוי והולם להשית עונש זה על הנאשם, שכן הוא וסלאמה עשו הכל על-מנת להשלים את הרצח, ואף סברו כי עלה בידם לקפד את חייו של המתלונן. עוד הדגיש, כי הנאשם אינו זכאי להקלה היחסית בעונש שננקטה כלפי סלאמה, אשר נידון, כאמור, לשש-עשרה שנות מאסר, שכן סלאמה הודה בביצוע המעשה במסגרת הסדר טיעון, שבגדרו הסכימה המאשימה לעתור לעונש של שבע-עשרה שנות מאסר, זאת נוכח הודאתו של סלאמה והחרטה שהביע על מעשיו.

8.        בא-כוחו המלומד של הנאשם, עו"ד א' רוזנטל, טען בפרשת גזר-הדין, כי אין לזקוף לחובת מרשו את העובדה שבחר לכפור בעובדות כתב-האישום, חרף מכלול הראיות המפלילות שנאספו נגדו. הוא אישר, כי כפירה זו הביאה אמנם למצב שבו נדרש בית-המשפט לשמוע את עדות השותף, ואף את עדותו של העד שלמה בר, אך גרס כי מנגד יש להתחשב בכך שהסנגוריה הסכימה להגיש את מרבית הראיות ללא השמעת עדויות, ובכך חסכה זמן שיפוטי לא מבוטל. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי לאור עקרון אחדות הענישה, אין להשית על מרשו עונש חמור מזה שהוטל על שותפו לעבירה, סלאמה, ובפרט כאשר חלקו של סלאמה בניסיון הרצח היה דומיננטי יותר, כמי שחבט במתלונן בפטיש בראשו, זאת בשעה שמעשיו של הנאשם התבטאו בהתזת התרסיס על המתלונן ובבעיטות בגופו.

9.        עבירת ניסיון הרצח הנדונה חמורה בטיבה ובנסיבותיה, זאת נוכח ביצועה בנחישות מתוך מניע אידיאולוגי להרוג, בדם קר, יהודי באשר הוא יהודי, תוך תכנון מוקדם וביצוע אכזרי. כאמור, הנאשם וסלאמה בחרו כקורבן אדם מבוגר, יליד 1937, שנתן בהם אמון, אשר העסיקם בדירתו, וניסו לגרום למותו במהלומות פטיש בראשו, לאחר שהנאשם התיז על פניו גז מדמיע. למתלונן, שהיה חסר ישע מבחינתו, לא היה כל סיכוי להתגונן מפני תקיפתם האלימה והאכזרית של השניים, ואך בדרך נס לא קופדו חייו, עת עזבו הללו את הדירה בהותירם אותו שוכב מדמם מראשו בחדר האמבטיה, ובסברם כי מזימתם הנפשעת צלחה.

           נקודת המוצא בענישה בעבירה דנן, היא העונש המרבי שנקצב בצדה, דהיינו - עשרים שנות מאסר, וזאת בשל ההגנה על ערך קדושת חיי אדם, הדוחק לקרן זווית את נסיבותיו האישיות של הנאשם. נוכח הנסיבות המחמירות שצוינו לעיל, סבורים אנו כי ראוי והולם להשית על הנאשם עונש המתקרב לזה המרבי הקבוע בחוק, זאת משיקולים של גמול, הוקעת המעשה הנלוז, הרתעה והגנה על ביטחון הציבור מפני הסיכון הממשי הנשקף מהנאשם. עם זאת, נתחשב לעניין קציבת משך המאסר, בעובדה שסלאמה נידון לשש-עשרה שנות מאסר בפועל; ואולם, כאמור, האחרון זכה להקלה בעונש נוכח הודאתו במעשיו והחרטה שהביע עליהם, וזאת בגדרו של הסדר טיעון שבו עתרה המאשימה לשבע-עשרה שנות מאסר, בשעה שהנאשם לא הודה במעשים והורשע לאחר שמיעת ראיות.

           על-יסוד האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם כדלהלן:

א.       לשבע-עשרה שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 14.1.07.

ב.       לשנתיים מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה כלשהי מסוג פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו בכסלו התשס"ח (25 בנובמבר 2007), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כוחו.